ביה"ד הכיר ביחסי עובד-מעביד בין במאית סרטים לבין הטלוויזיה החינוכית

1.         זוהי תביעה להכרה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים ומכח יחסים אלו לתשלום סכום של 1,312,897 ש"ח בגין זכויותיה של התובעת במהלך עבודתה ובסיומה.

                        רקע

2.         התובעת ילידת 1955 הינה במאית, עורכת סרטים ותסריטאית במקצועה. התובעת הועסקה כבמאית דיבוב סרטים החל משנת 1981 במעמד של פרילנסרית וזאת כטענת הנתבעת או כעובדת לכל דבר כטענת התובעת. אין מחלוקת, כי כחודשיים ימים בשנת 1981 הועסקה כעובדת. עבודתה הופסקה נכון ליום 16.12.03. הצדדים חלוקים גם על אורכן של הפסקות העבודה שחלו במהלך אותה תקופה. שכרה של התובעת שולם כנגד חשבוניות מס וחושב לפי תוצר סופי ועל פי תעריפון המבוסס על טווחים של דקות.  התובעת היתה רשומה אצל שלטונות מס הכנסה כעצמאית והגישה דוחות שנתיים בהתאם.

            הצדדים חלוקים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, רציפות העסקתה של התובעת, חישוב זכויותיה ככל שיקבע שקיימים יחסי עובד ומעביד לרבות שאלת קיזוז והשבה.

            קיומם של יחסי עובד ומעביד - העובדות

3.         העובדות הרלוונטיות עולות מעדותה של התובעת ומעדויותיהם של עדת הנתבעת גב' אורית יואלי אשר עבדה בנתבעת כמפיקה אחראית והיתה אחראית על קבלת שירותי בימוי דיבוב מהתובעת במהלך 8-10 השנים שקדמו לסיום העסקתה. עד נוסף מטעם הנתבעת הינו מר דוד בן נאים אשר שימש כחשב הנתבעת החל מחודש נובמבר 2000.

במאות הדיבוב הוא הפקה לעברית של תוכנית ששפתה אינה עברית. במרבית התקופה הרלוונטית עבדה הנתבעת עם אולפנים חיצוניים לצורך ביצוע משימת הדיבוב וזאת הואיל ובאותה תקופה לא היו לנתבעת אמצעים של הקלטה בתוך הבנין שלה ועל כן, נשכרו אולפני חוץ לעבודה הזאת. הנתבעת היתה זו שקבעה באיזה אולפן לבצע עבודה מסויימת. התובעת היתה פונה בעצמה לשחקנים, מלהקת אותם לתפקידים הדרושים במסגרת דיבוב התוכנית, מסדרת עצמאית את העבודה מול האולפן ונותנת הוראות בימוי דיבוב לשחקנים. השחקנים שליהקה התובעת היו בעצמם פרילנסרים. מועדי העבודה באולפנים הותאמו למועדי השידור ולצרכים ולזמנים שהקצו האולפנים לנתבעת. לתובעת היה שיקול דעת עצמאי בכל הנוגע לבימוי הדיבוב לרבות החלפת שחקן, שינוי תוכן וכדומה ובכפוף לאישור המפיק האחראי. השחקנים שהיתה בוחרת התובעת נבחרו, בין השאר, בהתאם לתקציב שהוקצב על ידי הנתבעת והתובעת היתה זו שדיווחה לנתבעת על עבודתו של כל שחקן. כל פרק שהוקלט על ידי התובעת, היא העבירה למפיקה לצורך צפיה ואישור המשך עבודה. במידת הצורך, ביצעה התובעת את השינויים שהתבקשה לעשות על ידי המפיקה.

העבודה באולפנים החיצוניים נעשתה ברוב תקופת העסקתה של התובעת ורק בשנתיים האחרונות, הועברה העבודה לתוך בנין הנתבעת הואיל והנתבעת רכשה את המיחשוב לביצוע עבודות הדיבוב. בתקופת העבודה באולפנים החיצוניים היתה התובעת מגיעה לבנין הנתבעת לפחות פעמיים בחודש כדי לערוך בחדרי העריכה של הנתבעת את הפתיח והסגיר של הסדרה שביימה באותה העת. 99% מהזמן היתה התובעת באולפנים החיצוניים.

התובעת לעיתים גם תרגמה, תימללה שירים והיו תוכנית בהן גם עשתה קולות בעצמה. כמו כן ביצעה לפעמים עריכות וידאו של פתיחים/סגירים ולעיתים אף נתנה ייעוץ מוזיקלי, עבור התירגום, התמלול, עשיית הקולות, עריכת הוידאו והיעוץ המוזיקלי קיבלה התובעת תשלום בנפרד, בנוסף לתשלום שקיבלה עבור בימוי הדיבוב. חלק קטן מעבודות התירגום נעשה מביתה של התובעת.

לתובעת היה שיקול דעת לסרב לקבל משימות אך במשך כל שנות העסקתה, היא לא סירבה מעולם למשימה שהוצעה לה.

התובעת עבדה מידי יום, חמישה ימים בשבוע לפחות משעה 09:00 עד שעה 14:00-15:00. לעיתים נשארה התובעת מעבר לשעות אלו לצורך השלמת עבודתה. מידי פעם עבדה התובעת גם בימי שישי.

עד יוני 2003 לא היה שעון נוכחות בנתבעת והתובעת לא היתה מחוייבת לשעון הנוכחות.

4.         התובעת לא העסיקה עובדים מעולם ולא היה לה עסק עצמאי בנוסף על העסקתה אצל הנתבעת.

            התשלום שקיבלה התובעת נעשה לפי תוצר סופי ובהתאם להיקף העבודה שביצעה. חישוב התמורה נעשה על פי תעריפון המבוסס על טווחים של דקות. הואיל ותעריפון זה היה בעייתי וגרם לויכוחים רבים, שונה התעריפון באופן שהיה מבוסס על מחיר לדקה לפי שלוש דרגות מורכבות תוך שנלקח בחשבון אופי המשימה.

            התובעת קיבלה את התמורה על בסיס דיווח שהגישה לנתבעת מעת לעת. תשלומים אלו לא היו קבועים, לא מבחינת מועדי קבלתם ולא מבחינת שיעוריהם. התובעת היתה ממלאת טופס הקרוי "אישור עבור ביצוע שירותים על ידי גורמי חוץ" ובו צויין השירות שניתן על ידי התובעת. לאישור זה צורפה מעת לעת קבלה/חשבונית מס של התובעת עליה צוין "חנה דרורי - קאשי שירותי הפקה". גם באותה חשבונית מס פורטו המשימות שביצעה התובעת עבור הנתבעת. התובעת לא קיבלה תלושי שכר. הנתבעת הנפיקה לתובעת מסמכים בדבר התשלומים והניכויים שבוצעו עבורה תחת הכותרת "אישור תשלום שירותים וטובין". הנתבעת היתה מנכה במקור מהתשלומים שהועברו לתובעת, תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי. לסכומים שהעבירה הנתבעת לתובעת בגין המשימות שביצעה, צורף מס ערך מוסף כדין.

            התובעת היתה מגישה מעת לעת "חשבון נסיעות ואשל" בו היו מפורטים נסיעותיה לאולפנים החיצוניים ועל פי דיווח זה, היתה מקבלת החזר נסיעות. חישוב ההחזר נעשה על פי תעריף מרצים בהתאם להוראות החשב הכללי.

            התובעת הגישה לשלטונות מס ההכנסה דוחות מידי שנה. במסגרת זו, היא זקפה הוצאות מוכרות שכללו: כבלים, הוצאות הבית, ספרות מקצועית, טלפון, דמי חבר לאקו"ם, הוצאות משרדיות, מתנות, נסיעות, נסיעות ואשל, תא דואר וספרות מקצועית ופרסום. התובעת הגישה לנתבעת מפעם לפעם אישורים על היותה עוסק מורשה וניהול פנקסי חשבונות.

הציוד בו השתמשה התובעת לצורכי עבודתה לא היה ציוד שלה אלא של הנתבעת או של האולפנים החיצוניים.

התובעת קיבלה תמלוגים בגין עבודתה מאקו"ם ומאשכולות.